10/8/1960
הבנות מספרות....
(עם שובן מ"בית צעירות מזרחי")
מאחרינו תקופה של חמישה שבועות הראויה לסיכום:
עם בואנו לבית צעירות התרשמנו לטובה ואמנם נוכחנו לדעת במשך הזמן שלא טעינו, החדרים הם מרווחים, הן חדרי השינה והן כיתות הלימוד, הניקיון והסדר היו על רמה תודות לגברת דוויז שהקפידה על כך ואף מטבח הלימוד היה מסודר מבחינת הצורה והתנאים.
תכנית הלימודים: למדנו כל יום 6 שעות בישול ו- 3-4 פעמים לשבוע כלכלת בית ובשבועות הראשונים למדנו גם ציור וקרמיקה (זה האחרון - בזמן שחולדה היתה אתנו).
שיעורי הבישול היו מאד מעייפים ודרשו ריכוז רב, למדנו לפי נושאים, כל שיעור נושא אחר, וכל שיעור היה מחולק לשני חלקים: עיוני, כלומר שוחחנו על הערך התזונתי של האוכל אותו הכינונו באותו יום, ומעשי - עצם הבישול שבישלנו בעקבות השיעור.
נושא נוסף שעסקנו בו היה כלכלת בית:
למדנו ניהול משק בית כגון סידור ארון, כלי ניקוי, טיפול ברהיטים, בכלי נוי ובכלי אוכל, סידור פרחים, היגיינה, התאמת תלבושת, כביסה, תיקון בגדים, גיהוץ, הכנסת אורחים וניקויים שונים. יש לציין את השיעורים המוצלחים בקרמיקה שחולדה לימדה אותנו, ובציור שהמורה מיכאל בלוך לימד אותנו. הכלים והציורים יאשרו לדעתי את ההנחה הזאת, השיעורים הללו אף שימשו לנו פורקן למאמץ ומתח בו היינו עקב השיעורים המרוכזים כל היום. השיעורים היוו יסוד לאפשרויות שונות ומגוונות והביצוע בכל השטחים הללו הועילו לנו. בקורס קיבלנו מושג על דברים שכל בת מחויבת להכירם אם כי כבנות משק השימוש בחומר יהיה מצומצם.
הסתובבנו בעיר, ולמרות שלא היינו רגילות בחיי עיר סואנים הסתדרנו והסתגלנו לסביבה החדשה, קיבלנו מושגים של מחירים שונים ולמדנו להסתדר עם כסף. טוב שראינו צורת חיים שונה וסביבה שונה מזאת שהכרנו עד כה ומסקנתנו היתה: טוב לחזור הביתה.
מבחינה חברתית יש להוסיף שהדקנו את הקשרים עם בנות משקי העמק שלמדו אתנו וזה הוסיף להווית חיינו לטובה.
לבסוף עלינו להודות לכל אלה שנתנו יד להצלחת הקורס, במיוחד למנחם ארמון שדאג לנו במסירות רבה. לעתיד יש להגיד שכולנו פה אחד מביעים דעה בעת המשכת הקורס אם בתל אביב, או במשק על ידי יצירת תנאים מתאימים לכך.
נעמה
כיום, בשעה שכל התקופה הזאת מאחרינו, אפשר להסתכל על כל הדברים ביתר אוביקטיביות ולסכם: בתקופה זו היו 2 צדדים עיקריים, הצד החברתי והצד הלימודי.
הצד הלימודי: למדנו הרבה מאד והחומר יה מרוכז ומתומצת ביותר, דבר שהקשה על הריכוז והגביר ביותר את העייפות, אך לא היתה ברירה. במשך 5 שבועות היינו צריכות ללמוד מה שהבנות לומדות במשך 3 שנים,למדנו בעיקר בישול - הצצה לעולם בלתי מוכר אך מעניין ביותר. כלכלת בית - היה זה מקצוע שימושי ביותר שהחל בדברים של מה בכך שכל נערה חייבת לדעת ונסתיים בדברים קובעים ביותר. הוסיפו לנו שיעורי קרמיקה וציור שהצליחו ביותר. יש לציין את המורה לציור שגם מן המוכשרות פחות הוציא ציורים נאים.
הצד החברתי: מותר לגלות שחששנו מן הפגישה עם בנות המשק, כיום אפשר בהחלט לומר שהיחסים הם בסדר גמור, השינה המשותפת בחדר, הלימוד בכיתות משותפות עשו את שלהן.
הפגישה עם חיי העיר היתה מעניינת, אולי לי אישית לא כל כך אך בכל זאת היה זה עולם אחר גם עבורי. שכננו בין שני רחובות סואנים מאד של תל אביב, בין "בן יהודה" ל"דיזנגוף", וזה הכניס אותנו ישר לאווירה "הנעימה". "עזרו" בכך לא מעט גם "שכינינו היקרים" שבכל עת וכל שעה השמיעו לנו את מיטב הג'ז. הכרנו את חברי "נטעים" בסניפם בתל אביב בשבת היחידה שהיינו שם.
בסיכום היה טוב וטוב שהיה, ולמחזורים הבאים אחרינו יש בהחלט להמליץ על היציאה לבית צעירות.
יפה הרטום
|
|
|
|
