סיפורי מקום >>  סיפורי בתים >>  בית אדום >>  סיפורי הבית האדום >>  פינת בית האוסף" הבית האדום"
מגן דויד   *   מיני-תפילין בבית האדום   *   פינת בית האוסף" הבית האדום"   *   הפעמון של אריה
 פינת בית האוסף  "הבית האדום"             שמשון גוטליב             17/12/10
 
 
זכרתי לך חסד נעורייך
למוזיאון הישוב הישן בבית האדום הגיעו מספר תקליטי חזנות, תקליטי בקליט, מה שמעיד על גילם המופלג, מהעיזבון של חיים אייזנר ז"ל.
בשבילנו, ילדי המשק וודאי גם המבוגרים, חיים אייזנר היה אימת הדין. במשך שנים רבות, וגם שהיה מבוגר וכבר כהו עיניו- היה הוא, חיים, לבוש קיטל, מכניס אותנו בשערי יום הדין, יום הכיפורים, עם תפילת "קול נדרי".
יניב סננס, בביקור בבית האדום גילה לפתע את התקליט "ובדברי קודשך" של החזן שלום כץ. שלום כץ היה חזן שקולו הולך לפניו. יניב שיודע מהי חזנות, הרגיש כאילו הוא מחזיק אוצר בידיו. וכך התגלגלו הדברים. יניב פנה
לד"ר מרדכי סובול, מנצח מקהלת החזנים "יובל", והוא סיפר לו את סיפורו המרגש של החזן שלום כץ. שכבר עמד על סף בור המוות במחנה ההשמדה אושוויץ וניצל. לקראת הנסיעה של משלחת ביה"ס התיכון לפולין, לקח יניב את הסיפור, כפי שהעביר אליו ד"ר מרדכי סובול. את הדברים קרא יניב בפני המשלחת בסעודה השלישית של השבת בקראקוב . להלן הסיפור:
השנה היא 1942 .במחנה ההשמדה אושוויץ עומדת שורה ארוכה של יהודים. עומדת מוכנה להוצאה להורג. במו ידיהם הם כורים את קברם. בכל רגע תשמע פקודת הירי והם יפלו הישר לקבר שהכינו לעצמם. לפתע פוסע יהודי מתוך השורה לעבר המפקד הנאצי. הלה מתחיל לצעוק לעברו ולהכותו, על כי עזב את השורה ללא רשות. שכוב על הארץ, הוא מבקש מהמפקד כי יתיר לו לשיר שיר אחד בפני העומדים בשורה. המפקד הנאצי שנתחנך על פי מסורת החינוך התרבותי הגרמני, לא סרב למוסיקה. וכך עמד לו היהודי ושר "אל מלא רחמים" בפני היהודים הכורים את קברם. היריות פלחו את חלל האוויר והשורה נפלה לתוך הבור, אך היהודי נשאר עומד.
ממאן להאמין כי הוא בחיים. המפקד הנאצי ניגש אליו ושאל אותו מניין לו הקול הזה, ומה מקצועו. "חזן" ענה היהודי" כל חיי שרתי והתפללתי כשליח ציבור עבור אחי היהודים".
המפקד הורה לאנשיו לרחוץ את היהודי, להאכיל אותו, לתת לו מקום לנוח ולהביאו למחרת בערב לאולם הכינוס של הקצינים.
כשהגיע פגש בקצין מאתמול, אשר הורה לו לשיר בפני הקצינים את השיר ששר אתמול. כשגמר לשיר בקשו הקצינים שיר נוסף, והוא שר "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותיך, לכתך אחר במדבר, בארץ לא זרועה"
הקצינים הנאצים מחאו כפיים בהתלהבות, אך מעיני החזן זלגו דמעות של כאב, השפלה וייאוש. בחצות אותו הלילה נקרא החזן לבוא שוב אל הקצין הגרמני. הלה פנה ואמר לו" אני לא יכול להורות לחיילי לירות בך בגלל קולך ובגלל שירתך המיוחדת , אני גם לא יכול להורת לשחרך, כי אז אני אהיה בסכנה, אך הלילה אתיר לך לברוח מן המחנה , ויעמדו לרשותך דקה ו22 שניות עד שהצופרים יופעלו. אם תצליח לברוח תחיה אם לאו -תמות. אך אני את שלי עשיתי."
בשעות הקטנות של הלילה ברח החזן מהמחנה והציל את חייו. בכל קהילה בה שרת בקודש, ובכל הזדמנות שניתנה לו שר את היצירה ההיא "זכרתי לך חסד נעורייך, אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".
לשנים יצא שמו לתהילה בכל העולם כאחד החזנים מן השורה הראשונה. זהו סיפורו של החזן שלום כץ....
עלילת הסרט וסיפורו של כץ השתלבו כמקשה אחת בתסריט. בעת הסרטת הסרט, פנו המפיקים לשלום כץ וביקשו ממנו כי ילווה בקולו את סיום הסרט באמירת "אל מלא רחמים".
החזן שלום כץ המשיך עד יומו האחרון לשיר את היצירה...
בספריית הקונגרס, בוושינגטון די . סי. קבועה על קיר אחת הספריות תמונתו של שלום כץ החושף את זרועו, למען תקלוט המצלמה את המספר שחרטו בבשרו באושוויץ ומתחת לתמונה כתוב "זכרתי לך חסד נעורייך"......
 

[חזרה לראש העמוד] [הדפס]
|מפת אתר|ניהול אתר| תנאי שימוש | מדיניות פרטיות |




אתר לקיבוץמופעל במערכת קהילהנט רשת חברתית תפעולית לארגונים, אגודות, קיבוצים וישובים
כל הזכויות שמורות לקהילה-נט פתרונות תוכנה בע"מ 2003-2022 (c)
מערכת הצבעות דיגיטליות הצבעה דיגיטלית אתר לקיבוץ קריאות שירות קריאות שירות מרכז מיר"ב