גרעין כפר הנוער מחזור ב.

ידיעות יבנה - י"ג תמוז תש"ו, 12.7.1946

סכום 5 שנים

גרעין כפר הנוער, מחזור ב'

 

מאז קליטת הגרעין של מחזור ב' – כפר הנוער הדתי אצלנו, עברו יותר מ- 6 שנים והגיעה השעה לסכם את ניסיוננו שבוודאי יבוא ללמד לא רק על הפרט, הגרעין הזה, אלא על כלל קליטות דומות לזו. תקופה של 5 שנים מספיק בדרך כלל לברר לאדם את דרכו לעתיד, עם זאת התבגרו החברים והגיע לגיל של 23-24 שנה ואין לבטי שנות ההתבגרות משפיעים עליהם השפעה מכרעת.

רקע הקליטה.

בשנת 1941 עמדה קבוצתנו בהיותה על סף ההתיישבות, לפני ההכרח להגדיל את מספר העובדים. באותו פרק הזמן סיים מחזור ב' של כפר הנוער את תקופת הכשרתו והגרעין הקיבוצי שלו, אשר מנה 28 חברים, נקבע ע"י הקיבוץ הדתי לתוספת לקבוצה. הקבוצה התקשרה עם הגרעין ובתוכה התחילו לברר את מטרות הקליטה. הוחלט לקלוט את הגרעין קליטה סופית לשם הצטרפות ולא לשם המשך ההכשרה. שאר הפרטים על דרכי הקליטה לא נקבעו, עם גם שאפשר היה להבחין בין שני כיוונים עיקריים:

1. לבולל את הגרעין בין חברי הקבוצה הוותיקים, כך שיטושטשו בקרוב כל ההבדלים החברתיים. 2. לקיים את הגרעין כיחידה חברתית נפרדת.

עם בואו של הגרעין – אפריל 1941 – התקשרו 4 בחורות מבית צעירות מזרחי בתל-אביב אתו ובסך הכל הצטרפו לקבוצה 32 חברה. ההעברה מכפר הנוער לא היתה בבת אחת אלא בשעורין. בניגוד לרצון הגרעין ובלי כוונה חברתית ברורה הוחלט להעביר חלק של הגרעין למקום ההתיישבות ביבנה ולהשאיר חלק בפתח תקוה. בדרך כלל היתה הקליטה הראשונה "חלקה", היה רצון מצד הקבוצה לקלוט חברים ולא היתה שאיפה מוחלטת ומפורשת לעצמאות אצל חברי הגרעין. אצל מספר חברים היו בתחילה קשיים בסידורם לעבודה ליום שלם, אבל במהרה התגברו עליהם.

ממדי הקליטה

מתוך 32 חבר אשר באו לקבוצה, נשארו בה היום 13, הוה אומר כ- 40%. כדי לבחון ביתר דיוק את מהות העזיבה עלינו לעיין יותר בפרטיה.

1. מבין 19 החברים שעזבו – 11 שהו בקבוצה בין 1/2 שנה עד שנה אחת. אפשר לומר כמעט בוודאות שהזמן הקצר הזה לא הספיק לשנות אצל החברים השקפות שהיו להם בזמן שהחליטו על הצטרפותם לקבוצה, אלא יש להניח שבאו לקבוצה מתחילה כבר "רק לשם ניסיון", בלי כל החלטה ברורה. על חלק גדול מהם ידוע שלא התכוונו מתחילה להיכנס לקבוצה.
2. 2 חברים לא נתקבלו בקבוצה כחברים (הדיון עליהם התקיים פעמיים, בהפרש של 1/2 שנה) ובשני הדיונים נדחו. שני חברים נוספים עזבו מטעמים פרטיים על אף שמצאו את מקומם בקבוצה.
3. ביחס ל- 4 הנותרים יש לראות את עזיבתם כעזיבות רגילות, אבל יחד עם זאת יש לקחת בחשבון ששניים מהם עזבו אחרי ששרתו תקופה ממושכת בצבא וכו' וע"י כך התרחקו מחיים דתיים.[1]

המסקנות שעלינו להסיק מהמספרים האלו הן:

1. הכניסה לקבוצה לא היתה אצל רוב החברים מלווה ברור והחלטה מספיקה, אלא מתוך ראייה שטחית.
2. הקבוצה כשלעצמה לא ידעה להלהיב את החברים הצעירים ולהקנות להם זיקה יותר חזקה אליה.

קליטה להצטרפות לקבוצה בוגרת או קבוצה עצמאית של בוגרי נוער

השאלה הזאת נדונה בשעתה הרבה וגם הועמדה לטיפול עקרוני על סמך הניסיונות של הגרעין מחזור ב מצד אחד והגרעין המושבי ביבנאל מצד שני. נבדוק את התוצאות.

באותו פרק הזמן יסדו כ- 30 חברים בוגרי כפר הנוער (מחזור א' וב') גרעין מושבי ביבנאל. בניגוד להתפתחות בקבוצה כמעט שלא היו עזיבות במשך חצי השנה הראשונה ביבנאל.

אולם  הם רבו בתקופה יותר מאוחרת עד כדי התפוררות גמורה של הגרעין. עם העברתו ל"מצפה הגליל" לא נשארו אלא יחידים בלבד. על סיבת העזיבות אין לי פרטים.

עוד יכולה לשמש כחומר להשוואה קבוצת לשלוחות. אם ניקח לדוגמה את יוצאי נוער רודגס בקבוצה זאת, אנו רואים שכמעט לא היו עזיבות מאז ייסוד הקבוצה, אבל אחוז המצטרפים היה מתחילה קטן יותר (כ- 40% של המחזור).

המסקנות שאפר להסיק לפי הדוגמאות המעטות הן אלו:

1. אין היצירה העצמאית מבטיחה מתחילה הצלחת קליטה יותר טובה.
2. ההחלטה על הצטרפות לקבוצה היא יותר ברורה אצל בוגרי נוער במשק מאשר מוסד (אחוז מצטרפים – קטן, עזיבות – פחות).

הקליטה ביבנה

1. בעבודה ובמשק. כמעט כל הנקלטים תופשים מקומות אחראיים וקבועים במשק. ברור שהקליטה נעזרת ע"י ההתיישבות והרחבת המשק, אבל במצב העבודה גם היום לא נראה שחברים צעירים שיש להם איזה שהיא סגולה לעבודה לא יוכלו בתקופת זמן קצרה לרכוש לעצמם מקום עבדוה אחראי.
2. הקליטה החברתית. מבחינה חיצונית אפשר לומר שהקליטה הצליחה, אם נניח שהיתה כוונתנו לבולל את חברי הגרעין כפרטים בתוך המסגרת הכללית של הקבוצה. הגרעין אינו קיים היום במסגרת חברתית נפרדת ואי אפשר להבחין בין החברים האלו ובין חברים אחרים של הקבוצה. הרוב של חברי הגרעין הקימו משפחות ולאו דוקא בינם ובין עצמם. במוסדות הקבוצה ובתפקידים מיוחדים משמשים חברי הגרעין בהתאם לסגולותיהם ואי אפשר לומר שהם מקופחים (או מרגישים עצמם מקופחים) ע"י שגילם נופל מהגיל הממוצע של הקבוצה.
3. ההתפתחות האישית. לא נכון יהיה אם ההישגים האלו יסנוורו את עינינו בשים לב להתפתחות האישית של חברי הגרעין. ברור שאין לנו כאן מספרים סטטיסטיים והשוואות שיכולות ללמד  אותנו אלא עלינו לסמוך על הסתכלות וטביעת אין "והאדם יראה לעיניים...".

נראה לי שהעובדה שלחברים הצעירים לא ניתן עדיין אף פעם להרגיש את האחריות האישית למעשיהם מקפחת אותם בהתפתחותם. מספסל הלימודים הלכו ישר למשק קיים, ונכנסו לאט לתהליך היצירה בלי תקופת ביניים ובלי החלטה ברורה. לא תמיד הגיעו החברים לפיתוח מלא של סגולותיהם. בעיקר מורגש הדבר בשטח התרבותי. במשך השנים מתקיים אצלם שיעור שבועי אחד שהוא גם המסיבה החברתית היחידה המקשרת את כל חברי הגרעין כאחד. מחוץ לזה כמעט שאין פעילותם התרבותית ובייחוד התורנית ניכרת. גם מצב השפה העברית ישמש כאן כמודד. החברים משתמשים במידה אולי יותר גדולה בלועז מאשר חברי הקבוצה הקשישים יותר, אף על פי שכולם שולטים בשפה העברית במידה מספקת. נדמה לי שאין כאן מקרה בלבד אלא סימן מדאיג. בשטח שאין לחץ ציבורי חזק ומתמיד – אין גם אחריות אישית. רק ההכרח של דעת הקהל ברורה קובע.

השתתפות החברים באסיפות היא קטנה יותר מאשר של חברים אחרים, וכמעט אף פעם אינם מביעים דעה מיוחדת משלהם. כל אלו הם לדעתי סימנים מדאיגים.

מסקנות כלליות

אם נניח שיש להעדיף קליטה בקבוצה בוגרת על פני קבוצה עצמאית של בוגרי נוער – הנחה שאין כאן המקום לבססה – יש להקפיד על המומנטים האלו בהתפתחותם של הנקלטים:

1. אסור לנו מתחילה לשאוף "להתבוללות" חברתית בתוך החברה הבוגרת. ההבדל שבגיל בין בני 20 ובין בני 25 הוא גדול למדי ואסור לטשטש אותו. נוער במיוחד זקוק לשאיפה, לאידיאל. כדי לשמור על מסגרת מסוימת שתבטיח פיתוח כוחות הנוער אנו צריכים לקבוע תקופה יותר ממושכת של מעבר לקבוצה ובה לתת לנוער עצמאות חברתית לפיתוח כוחותיו המיוחדים לו.
2. במשך התקופה הזאת יש לפתח בחברים את השאיפה האידיאולוגית – דבר אשר התרגלנו להזניח ורצון למעשה תנועתי. קבלת תפקידים מיוחדים בשטחים שונים (בהדרכה, ספורט וביטחון וכדו') עלולה להמחיש את השאיפה הזאת. יש להחדיר את השאיפה לעקביות בשמירת המצוות. לנוער בעיקר – אסור להסתפק במה שהוא מוצא. רק שאיפה מתמדת לעלייה – שומרת אולי בפני ירידה. אין לנוער המתבגר בתוכנו דרך מאת הציבור ואינו צריך לקחת דוגמה ממנהגיו (וכמובן, תמיד מנהגיו הרעים). על הצעיר לכוון את דרכיו לפי האידיאל. אם לא נשמור על כללי חינוך אלו – לא נפיק תועלת מקסימלית מקליטת נוער בוגר בתוכנו.

 

ההערות האלו נמסרות כבסיס לויכוח. בעיקר חשוב לשמוע את דעת חברי הגרעין.

 

צוריאל