על הזמרה במקהלתנו
הפסקנו באופן פתאומי את הזמרה במקהלה של קבוצתנו. מיכאל ביקש לפני כחצי שנה חופש ממושך מן הניצוח. אחריו המשיך בניצוח באופן זמני חבר ממשואת יצחק יוסף הוניג. ועכשיו גם הוא ראה צורך לוותר על תפקידו זה במקהלתנו. מצטערים כמוני רוב חברי המקהלה על ההפסקה הזאת ואנחנו מקווים למצוא בזמן הקצר ביותר דרך לחדש את השירה.
אבל אנחנו מוכרחים לדעת שיש כאן גורמים חשובים מאוד ,הקובעים את זכות קיומה של המקהלה. בכל העולם מפותחת מאוד זמרת הפועלים במקהלות. השירה המאורגנת הזאת נותנת השלמה הרמונית אחרי עמל של יום עבודה קשה, והניגונים היפים עוד מלווים את הפועל בעבודתו. גם בארצנו ובתנועת הקיבוצים אנחנו מוצאים מספר די גדול של מקהלות, אך לדאבוננו קטן מספר המקהלות המטפחות את הזמרה ברוח דתית, וכאן יש למקהלות של הקיבוצים שלנו תפקיד חשוב מאוד. ידוע שלשיר הדתי כוח עצום, אם הוא יוצא מן הלב ומשפיע על הזמרים ועל השומעים גם יחד. אם רצוננו בכך יש למקהלות שלנו הרבה אפשרויות להופעות בפומבי , ויש גם מקום לשירה רק להנאתנו.
אך תנאי ראשון להצלחה ולהתקדמות הוא התמסרות המשתתפים ויחס רציני למפעל התרבותי המשותף. דווקא בקבוצתנו ראינו בשנים האחרונות שהחברים ובמיוחד הבחורים לא התמידו בהשתתפותם. הדברים הגיעו לידי כך שקיום המקהלה עומד בסכנה. הנוכל כל כך בקלות לוותר על מוסד תרבותי בחברתנו שקיים ופעל במשך שנים רבות והיה מקור לקורת רוח לחברים, אוהבי שירה ולציבור כולו שהתרשם בהזדמנויות שונות מהופעותיו?
אני מקווה שהשורות האלו מהוות תרומה להתעוררות. שוב אנו מוכרחים להגיע למספר הגון של חבררי המקהלה בכל הקולות המוכנים להשתתפות קבועה ולעבודה רצינית.
אילזה הרץ שנות ה50
