לידתה של הצגה27/5/2005

קול השבוע י"ח אייר תשס"ח

לידתה של הצגה

לפני כתשעה חודשים נפגשנו כמדי שנה, חברי חוג הדרמה, להחליט על תכניתנו לשנה זו. נאמן לשיטתו, חיפש המדריך והבמאי, יעקב אמסלם חומר שייתן לנו להתמודד עם סוג עבודה שלא התנסינו בה עד עכשיו.

נכון שבסוף התהליך, המטרה שלנו היא להביא הצגה לפני הציבור, אבל כמו כל חוג אחר הוא מיועד ללימוד, התפתחות והעמקה. לפעמים עיצוב הדמויות הוא העיקר, לפעמים הכוונות המסתתרות מאחרי המילים, לפעמים שפת הגוף, או הקשרים שבין הדמויות, ועוד כהנה וכהנה.

אחרי שבוחרים את המחזה, עובדים על תרגילים שעוזרים להתמודד עם סוג העבודה שבחרנו, ורק אז מתחילים לבנות את הדמויות.

אם לפני שנתיים פנינו לעיירה היהודית במזרח אירופה (טוביה החולב), עם הרקע הקשה של רדיפות, עוני וטרגדיה משפחתית – השנה הפלגנו מעבר לים לארצות הברית של ראשית המאה ה- 20, בקומדיה מטורפת, שמאחורי הצחוק מסתתר מבט מפוכח על החברה "הטובה והמתחסדת".

המחזה היה להיט, והוצג במשך שנים, ומאוחר יותר הפך לאחד הסרטים הטובים ביותר בזמנו. כבר שנים שרצינו להציג אותו, אבל תמיד היה עלינו להתחשב בהרכב החוג, מספר המשתתפים והחלוקה בין המינים.

חבלי הלידה היו קשים. בשנים הראשונות הרגשנו תמיד שכל הציבור מתעניין ומשתתף איתנו בחדוות היצירה. עשרות חברים היו מעורבים בהפקה. בשנים האחרונות השותפות הזו דעכה לאט לאט. וכמובן חסרונם של שמעון תדהר, תמי נעמן ומיץ' זכרם לברכה, מורגש מאד.

לשמחתנו, הצטרפו למעגל הפעילות, מלבד השחקנים, גם מפיקה חדשה (רחל שנקר) גם מלבישה חדשה (כוכבה) גם תפאורנית (דנה ברוכי).

אנחנו מזמינים את הציבור לבוא, לצחוק וליהנות. התעניינותכם, השתתפותכם, ובעיקר הנאתכם הם שכרנו.

ברגע האחרון – חברנו משה שטיינר עבר בימים אלו ניתוח חירום, ונבצר ממנו להשתתף.

אבל ההצגה חייבת להימשך.

אנחנו מאחלים לו החלמה מהירה.

עטרה ינובסקי