גדליה – סיפורי מלחמה
הרובה האנגלי
אספר לך איך השגתי
רובה אנגלי, משובח. היו אצלנו חבר'ה מהאצ"ל שהלכו לחבל בשדה התעופה בחצור
שהאנגלים היו שמה. מקודם הם הגיעו לחדר אוכל שלנו ,שתו קפה והלכו שמה לשים פצצות
מתחת למטוסים של האנגלים. הם הסתלקו מהר מהמקום כי האנגלים מחפשים אותם. זה היה
לפני מלחמת השחרור כמובן. בבוקר כשבאנו לחדר האוכל, אני מצאתי באיזו פינה רובה
אנגלי. צוריאל (המא"ז) לקח את הרובה למסגריה ווילי מחק את המספר על האבן
(משחזת) כדי שאם האנגלים יבואו לחפש אז אין לרובה מספר. אני קיבלתי את הרובה הזה
לעמדה. על יד העמדה שלי היתה עמדה של מכונת יריה כבדה שההגנה קנתה אותה מעודפי צבא
בריטי שתפשו אותו במדבר המערבי (לוב) והם ירו על מטוסים עם המכונת יריה הזאת
ולפעמים פגעו.
אני לא רוצה לחשוב מה
היה קורה אם המצרים היו מגיעים לכאן עם הטנקים שלהם. הם הכינו לעצמם פירצה בשדה
המוקשים שלנו. הם פירקו 10 מוקשים אנטי
טנקיים. שמעתי בלילה קולות בערבית 50 מטר מהגדר. צילצלתי לצוריאל ואמרתי שאני שומע
קולות בערבית. הוא אמר "אולי זה פטרול שלהם". למחרת התברר שהם פירקו
מוקשים אצלנו.
לנו בעמדה היה ארגז
של בקבוקי מולוטוב. מישהו לימד אותנו איך להשתמש בהם. ההוראות שלהם היו : הטנק
עובר מעל התעלה. אתה תשכב בתעלה וכשהטנק עובר אותך ואז תזרוק. הטנק יעצור והם
קופצים החוצה ואז תבחר לך מטרות ותחסל אותם. זה תאוריה יפה מאד, מזל שלא היינו
צריכים לנסות את זה.
כובע גרב
שאלה: גדליה, מאיפה
השגת את הכובע גרב (מודל 48) שאתה בא איתו בימי גשם לחדר האוכל?
גדליה: הדבר היה ככה!
עבדתי בגבעת השומרים כאשר היא היתה עמדה של ההגנה. ממש לפני המלחמה עברו על כביש
החוף משאיות עם לוחמים ערבים ליבנה הערבית. לילה אחד אני עבדתי שמה, על גבעת
השומרים, ניגשו אלי החבר'ה (מההגנה) : "סע הביתה!" שאלתי "למה? מה
קורה" – "אל תשאל, יותר טוב תיסע הביתה..." הבנתי את הרמז, חיברתי
את המחרשה ונסעתי הביתה. הספקתי לשים את הטרקטור על יד הגראג' (המוסך הישן), הגעתי
לליפט, נכנסתי למיטה ו... בום! , פיצוצים בחוץ. בכביש החוף, שמו להם פיצוצים,
למשאיות הערביות. בשביל זה שלחו אותי הביתה. חוץ מזה פיצצו כנראה גם את הכפר הערבי
שהיה שמה, ערב-אל-סוכריר (במקום בו נמצאת היום תחנת הטרנספורמטורים של חברת
החשמל). ערב אל סוכריר, כפר ערבי שאני פעם ישנתי שם, אצל ערבי אחד שאני עבדתי אצלו
והוא כיבד אותי בתאנים וענבים, מתוקים מאד. מהכפר לא נשאר כלום, חוץ מעצי הפירות,
התאנים והענבים.
שאלה: אבל מאיין
כובע הגרב?
גדליה: אה, זה מצאתי
על הגבעה, מישהו מהחבר'ה של ההגנה השאיר את זה שם למעלה על הגבעה.
סכין קומנדו
גדליה
ניגש למטבח ומוציא מהמגרה שני סכינים: שבריה ערבית קצת חלודה מזוקן,וסכין קומנדו
שנראית שמורה היטב, בתוך נרתיק מעור.
גדליה מסביר: את הסכין
קומנדו מצאתי בשדה, מישהו איבד, זה מתוצרת אירופאית כלשהי. גם את השבריה מצאתי
בשדה, עשיתי לה נרתיק מעור, לטיולים, לפתוח קופסאות שימורים. חוץ מזה יש לי גם
סכין קומנדו של קלצ'ניקוב, שאמנון הביא מקוניטרה במלחמת ששת הימים.
בשרות הריגול הבריטי
רציתי לסיים את
הלימודים ולעלות לארץ ישראל. אמרו לי: אתה מקבל סרטיפיקט כחלוץ על תנאי – או שאתה
נוסע באניה ראשונה... או שניתן למישהו אחר. זה היה באמצע הקיץ, אמצע אוגוסט 1939.
זרקו אותי מהמיליציה הפשיסטית שהייתי שם חייל מתוקף היותי סטודנט באוניברסיטה. כל
סטודנט היה חייב לשרת במיליציה האוניברסיטאית. היו לנו מדים בצבע של הצבא ורובה
וחולצה שחורה. משם כבר זרקו אותי באוקטובר 1938. אחר כך זרקו אותי מהצבא המלכותי.
כל סטודנט לתואר היה חייב ללכת לבית ספר לקצינים. כמוני זרקו את כל היהודים
מהצבאות השונים. הבנתי שזה הולך לקראת מלחמה שתהיה הרבה יותר קשה ממלחמת העולם
הראשונה. ברור שזה הולך להיות רע ליהודים, אבל על מחנות ההשמדה אפילו לא חלמתי.
דיברו על מחנות עבודה אצל הפשיסטים, שבטח לא יהיו בתי הבראה. אמרתי לעצמי: אם
מציעים לי עליה, אני הולך לעבוד אצל יהודים, לא אצל מוסוליני במחנות עבודה. החלטתי
שאני עולה! ההורים נשארו שם עם ארבעת אחי. סיפור העליה שלהם, זה סיפור בפני
עצמו. סוף אוגוסט 1939 1 לספטמבר, היטלר פלש לפולין.
כשהגעתי כבר לארץ,
האנגלים היו חכמים. הם תפשו את כל היהודים האיטלקים, אלו שלמדו הנדסה
ואספו מהם מידע על
אתרים ומבנים באיטליה, שאותם אחר כך הפציצו. ביניהם גם אני הייתי. מישהו שעבד
בסוכנות והיתה לו נתינות בריטית, והיה במקרה גם בן דוד שלי, הוא ידע שאני
מהנדס,... חצי מהנדס. והיתה פניה מהאינטליג'נס הבריטי, למזכירות של רודגס, לשחרר
אותי לכמה ימים . דוד אינטרי ומופ ידעו מה אני הולך לעשות. ישבתי ביפו 3 ימים
וכתבתי כל מה שאני יודע. היה בית חרושת לאופנועים... אפילו אופנוע אחד לא עשו שם.
כל העיר ידעה מה מייצרים שם – טורפדו בשביל צוללות, זה היה קרוב לנמל. על יד זה
היה בית חרושת לחומצה גופריתנית שמשמשת לייצור תחמושת. היו שם כמה בתי חרושת שהיו בשביל
המלחמה, היה גם בית חרושת לייצור מנועי מטוסים (18 פיסטונים בצורת כוכב) המנהל היה
פרופסור שלי בפקולטה להנדסת מכונות. באו מאה מטוסים בריטיים מבסיס קורסיקה
לליבורנו והרסו את חצי העיר. הרגשתי שיש לי חלק קטן במבצע הזה.
|
