גדליה דיטור
אני והטרקטור
אז היו מרכזי המשק: דוד אינטרי ומופ. אני נדנדתי להם שמקצועי הוא מהנדס מכונות. המכונה היחידה היה הטרקטור. אבל הטרקטור היה מונופול של אלי ראבד. הוא לימד אותי. אני הייתי הטרקטוריסט השני.
שאלה: אז כבר היה מוסך?
ת. היתה הסככה ששימשה גם מוסך וגם סככת טרקטורים והחלק המזרחי היה מחסן תבואות (מכון תערובת).
הטרקטור הראשון היה ה "22" , הוא היה עוד ברודגס. יותר מאוחר הגיע ה4D , אחר כך הגיעו 2 טרקטורים אדומים INRENATINAL , על גלגלים. לאחד מהם היו גלגלי ברזל עם שפיצים שעשו איתו עבודות יותר קלות. את העבודות הכבדות עשו הדיפורים.
תמונות מחג הקציר בשנת? תערוכה של כל הטרקטורים וכל הכלים החקלאיים. תמונה של רודי נואם ותמונה של ריקוד של הבנות.
ש. מי עוד עבד בענף הטרקטורים?
ת. דיפור היה כלי מסובך להתנעה. היה לו מנוע בנזין ומנוע דיזל. עבדו עוד איסר שבד"כ היה רפתן. מאיר פרידמן שעבד עם הרבה כוח , לא כל כך בעדינות . היו הרבה שברים למחרשות ולכלים.
אלי לימד אותי לעבוד על הטרקטור, אבל לא הכל הוא הסביר לי. פעם אחת קיבלתי ממנו צעקות כאלה שלא אשכח אותן, מקס לידו היה בחור עדין מאד. הוא התרגז כי לא שפכתי את השמן הישן מהטרקטור וסתם הוספתי שמן חדש, מה שהיה חסר. היה לאלי ומקס עוד אח שהיה כמה שנים באיטליה וידע קצת איטלקית. כשהגעתי לרודגס, עבדתי איתו בפרדס והוא הסביר לי ותירגם מה שאומרים כי לא ידעתי אז עברית.
חזרה לטרקטורים: קיבלנו טרקטור זחל שלישי, את הדיפור השלישי קיבלנו מהסוכנות אחרי שאחד עלה על מוקש. אחר קיבלנו את ה 6D זה היה טרקטור קשה להתנעה (משיכה בחבל). בעיקר בצהרים , בצהרים היינו הולכים לאכול ומכבים אותו ואחרי ארוחת הצהרים הוא לא רצה להידלק כי הוא היה חם. איסר היה מתעצבן ונותן לו בעיטות. אמרתי לו: "איסר זה לא פרה!"...
ש. מה אתה זוכר מהנגב?
ת. היינו רותמים 2 כלים (מחרשות) במקביל כדי לקבל רוחב עיבוד יותר גדול.
היו תלמים שלא נגמרים. חלקות באורך של חמישה ק"מ. היתה חלקה אחת שהקצה שלה גבל באדמות בארי. משמרת חריש אחת היתה תלם הלוך וחזור.
יש קטע שגדיש לא שכח לי... לא החלפתי אותו במשמרת...
עבדנו שם שלושה טרקטורים ביחד (בדרוג), כך קיבלנו שטח עבודה רחב יותר, כך גם בזריעה.
החבר'ה קבעו שגדליה הולך ראשון. למה? ידענו שעובר שם ציר של מסתננים מעזה לירדן, מצאנו עקבות שלהם על החריש. לא אהבנו לפגוש אותם והם לא אותנו, לנו היו רובים. החבר'ה שעבדו במשמרות לא היו חיילים ותיקים. אמרו: הטרקטוריסט הוא מטרה מצוינת. אבל אף אחד לא רצה לעשות תקריות. אותי שלחו בטרקטור הראשון, בהנחה שפוגעים בראשון. אף אחד לא רצה להיות הראשון אבל מישהו היה צריך להיות הראשון. אני שהייתי מפקד עמדה במלחמת השחרור, למדתי שהמפקד תמיד ראשון. ברוך השם לא קרה כלום.
ש. איפה גרתם?
ת. היה לנו בית של מתיישבים שעוד לא היה מיושב. חלק מהבית היה מטבח וחדר אוכל וחלק לשינה, חיינו שם כל השבוע וביום ששי עלינו חזרה.
ש. אתה זוכר את "השריפה"?
ת. טיפשות! (מראה באצבע על המצח) , היה מקום לתידלוק הטרקטורים, היתה חבית אחת עם בנזין. גדיש ומאיר פרידמן רצו למלא משהו עם בנזין, בחושך. הצרה היתה שלא היה חשמל והם השתמשו במנורת נפט (לוקס), בכדי לראות, הם קירבו יותר מדי את המנורה... אדי הבנזין נדלקו. הם הספיקו לקפוץ אחורה וניכוו. מנחם לקח אותם בקומנדקר לבי"ח בבאר שבע.
גדיש שעבד על הקומביין הגדול ומאיר שעבד בלקשור שקים, היו בבית חולים.
באותו זמן אני עבדתי בשדות ביבנה. רודי בא אלי: " גדליה, היתה שריפה, צריך להמשיך לקצור!"
"אני לא מכיר את הקומביין הזה..."
"אין דבר, אתה כבר תסתדר...!" והוא צדק.
היו עוד תאונות עבודה?
היה טרקטור על גלגלים שהיו צריכים להניע אותו בעזרת ידית הפעלה , מנואלה, (ממלמל: טרקטורים ארורים) . אם מערכת הבוכנות לא מכוונת נכון, זה נותן פיצוץ ( ( BACK FIRE ו זורק את המנואלה למעלה, וזה נכנס לגדיש בפרצוף; היו עוד תאונות, אנשים שהכניסו ידיים לתוך מקצרות תירס כדי לפתוח סתימות ולא כיבו את המקצרה לפני כן.
בנובמבר 1950, הצנחנים התאמנו בשדות יבנה. באותו זמן, אני עבדתי בזריעה בשדה. הם רצו לגרש אותי שלא אפריע להם באימונים. אמרתי לקצין: "לכו לצנוח בנגב, אנחנו צריכים לזרוע פה לפני הגשם!". הקצין נעמד לפני הטרקטור ונפל. ברגע האחרון עצרתי.
ראיין: דני הרץ 3.2.2013
|
|
|
|
