קול השבוע גיליון שבועות תשס"ו
שדות שבנגב
לפני כמה ימים כשהלכתי לשוח לפנות ערב, ראיתי משאית גדולה עם עגלה
עמוסה בחבילות ענקיות של שחת וצביקה (מנהל מרכז מזון) מפעיל את המלגזה ועורם את
החבילות במתבן. תוך חצי שעה המכונית הייתה ריקה. עמדתי משתאה באיזו קלות התבצעה
הפריקה.
תוך כדי כך, נזכרתי בזמנים שאני הייתי אלוף חבילות הקש. גם מעמיס את
המכוניות, גם בונה את המתבנים. 
זה היה לפני 50 שנה ויותר, אבל הזיכרונות עדיין אינם מרפים. בשנת
תש"י (1950), התגבשה היוזמה לעבד את מרחבי שדות הנגב הריקים, לזרוע את השדות
ולהחזיק באדמות עד שיוכשרו המתיישבים שיאחזו בקרקע. משרד החקלאות ביקש את עזרת
הקיבוצים והמושבים הוותיקים להיחלץ למשימה
וגם אנחנו נרתמנו למבצע. קיבלנו משבצת של 10,000 דונם ואולי יותר, וחיל החלוץ יצא
לחרוש את השדות, לזרוע חיטה ושעורה.
אותה שנה הייתה שנת ברכה ואחרי חג הפסח יצאה מיבנה שיירה של טרקטורים וקומביינים, מכבשים ומגובים.
קומנדקר זקן ושבע מלחמות וקבוצה של וותיקים וצעירים לקציר הראשון בנגב. כמחנה
מגורים שימש לנו בית אחד במושב שרשרת (לימים "מעגלים) מקלחת מאולתרת וכמה ליפטים
שהבאנו מיבנה.
בשנה הראשונה הייתי אחראי על איסוף שקי התבואה והעמסתם על המשאיות
שהגיעו זו אחר זו והובילו את השקים לגורן ביבנה. העבודה הייתה קשה, מבוקר עד ערב
ובסוף היום, אחת החברות שגוייסה למשך שבוע או שבועיים, הכינה לנו ארוחה חמה לפי
מיטב כישוריה.
היינו חבורת צעירים בראשותם של מנחם בר-דרומא ומאיר בר-שלום זיכרונם
לברכה. זה הפלח והשני המכונאי, שגם היה קוצר בקומביין הגדול יחד עם יעקב זילפן (גדיש ז"ל) מהנוער, שכבר היה עובד
מהמניין בפלחה. על הקומביינים הקטנים עבוד מולו ז"ל, דוד אריאל ז"ל,
עזרא עוזרי ונתן גדסי יבדל"א. כל אחד עם עוזר שקשר את השקים.
כמובן שהייתה תחרות בין הקוצרים, מי ימלא יותר שקי תבואה ואלה שגררו
את הקומביין בטרקטור ה- W9 הגדול והחזק היה להם
יתרון על נהג טרקטור האליס. כל אלה שמות שכבר לא אומרים דבר לצעירים של היום.
אבל אם תשאלו את גדליה, את יוסק'ה ואת שמעון דגני, הם יספרו לכם
סיפורים מרתקים. שמעון תדהר |
