זכרונות ממלחמת השחרור
.......................
....ימים
מתוחים, בשמיים חג אוירון, וחברים אחדים אומרים: "הוא שלנו, את לא רואה את
הסמל על הכנף"? חברה אחת אפילו מביטה במשקפת. ברור, הוא שלנו. (יש לנו
אוירונים??) לפני הבית הולך מאיר מגדלי (אחיו של גדליה), הוא מדבר בקול רם:
"אם אוירון צולל – הוא מפציץ, הייתי במלחמה באיטליה וראיתי, צריך להשתטח
במקום בו נמצאים..." עוד הוא מדבר, והאוירון חוזר וצולל עלינו, ודרך הדלת
הפתוחה אני רואה את מאיר נשכב על הקרקע, ולכן השתטחתי גם אני על הרצפה בחדר. (מקס
עוד לא חזר מהעבודה). האוירון טס עוד קצת לכיוון דרום – מזרח, ושם זרק את הפצצה
שהרגה את קורטי ורותי מאיר, ואת הדסה וולף... אחר כך כבר לא אמרו "הוא
שלנו". לא היו אז מקלטים מחופים, היו תעלות חפורות בזיג-זג, וכשהייתה אזעקה
קפצו לתעלה הקרובה. על מגדל המים הייתה תצפית אוירונים, ובהתקרב אוירון הצופה היה
מפעיל את האזעקה. יום אחד שמעון קורנבלום (דגני) היה הצופה, ובא אוירון וממש טס אל
המגדל, והיה ברור שהוא יזרוק פצצה אל המגדל וגם יפגע... שמעון מפעיל את האזעקה
וצועק לתוך מכשיר הקשר: "הוא צולל אלי, שלום!" והטייס זרק 3 פצצות שלא
פגעו במגדל ולא בשמעון, אלא נפלו ממש לרגלי המגדל. אחת חדרה לתוך האדמה ולא
התפוצצה, ושתי האחרות התפוצצו. האנשים לא היו בסביבה, אלא בתעלות. אחרי אות הארגעה
מישהו בא למקום בו שהיתי ואמר: "רסיס מהפצצה פגע בבית שלכם, בחדר שלכם, לכי
לראות". הלכתי וראיתי. הרסיס ריסק את דלת העץ, אני זוכרת בבירור את סיבי העץ
הבהירים. ב"ה לא היינו שם. ליד הקיר הקרוב לדלת עמד הארון שלנו ובו דלתות
דיקט (לא היה לנו כסף לקנות דלתות עץ). הרסיס עף מדלת הכניסה אל דלת הארון, בה הוא
יצר חור, חדר לתא העליון, תא הכלים שלנו, שם ריסק את קומקום הקרמיקה היפה. הכדור
לא ריסק את המכסה של הקומקום ולא פגע בכוסות הזכוכית שלידו. שם מצאתי את הרסיס, כל
גודלו כחצי אצבע, ואיזה כוח הרס...
(מתוך זכרונותיה של אילזה ראבד ז"ל) |
