באר בשדה
הסיפור שאני מתכוון לספר היום, מתקשר לכמה סיפורים קודמים לכן אני לא אומר
בדיוק לאיזה מהם. אינני זוכר בדיוק מתי זה היה, כבר היינו כמה ילדים בכיתה, אבל אני זוכר בדיוק איפה זה היה.
ובכן, הבאר שעליה אני רוצה לספר נמצאת
היום בכניסה לקבוצת יבנה. היא נמצאת בדיוק
במקום שחפרו אותה, אלא שקבוצת יבנה
הייתה קטנה יותר ואז הבאר הייתה די רחוקה
מהשער.
אבל לפני כן צריך להסביר בכלל מה זו
באר.
אתם זוכרים שכאשר יורד גשם חלק מהמים
שנספגים באדמה,פורצים במקומות נמוכים
ויוצרים מעיינות. אבל חלק גדול מהמים
מצטברים בלב האדמה, ולא פורצים בשום מקום.
למים האלו קוראים: "מי תהום
", וזה בדרך כלל, באזור מישורי שאין בו הרים.
אם כך, מה אפשר לעשות ? זה סתם בזבוז של
מים. וכן , יש פתרון . חופרים בור עמוק עד
שמגיעים אל המים, ואז שואבים אותם משם.
וזו בדיוק הבאר.
יש מקומות שהמים מצטברים בעומק קטן, רק
כמה מטרים, ואז אפשר לחפור באמצעות
מקוש טוריה ואת , כך עשו, למשל, בבאר
שראינו כשהיינו כולנו ביחד בערד. וכך עשה
כנראה גם יצחק אבינו כשחפר את הבארות
בנחל גרר ובבאר שבע.
אבל יש מקומות שהמים מצטברים בעומק הרבה
יותר גדול, ושם יש בעיה.
היום משתמשים במקדחים ובמגדלי קידוח
שיכולים להגיע לעומק רב , אפילו מאות מטרים.
כמה זה מאה מטרים ? החדר שאתם גרים בו גובהו בערך שלושה מטרים. קחו
שלושים
חדרים כאלו והעמידו אותם אחד על גבי
השני, כמו קוביות,ותקבלו מגדל שעדין לא מגיע
למאה מטרים. עכשיו, תארו לכם בור באדמה שעומקו כגובה
המגדל שבניתם,וזה
בערך עומק הבאר שקדחו על יד השער של
קבוצת יבנה. כמעט מאה מטר. על באר זו אני רוצה לספר לכם.
כך עשו, העמידו חצובה משלושה צינורות
שנפגשו בפסגה, קוראים לזה תלת רגל,בראש
המגדל הזה הייתה גלגלת, עליה כרכו כבל
פלדה, אל קצה כבל הפלדה חובר מוט פלדה
כבד ובקצהו מקדח. את המקדח נעצו באדמה
והתחילו לסובב. ארבעה בחורים חזקים
היו דרושים כדי לסובבו. שניים מכל צד
אחזו בזרועות המקדח, ודחפו בכוח, ונעו במעגל,
והמקדח העמיק אט אט. כל פעם שהתקדם
במידה מסויימת הפסיקו לסובב, ובעזרת
הכננת והגלגלת משכו את המקדח והוציאו
אותו מהבור, ניקו ממנו את האדמה שצבר,
וחוזר חלילה.מובן שקוטר המקדח לא היה
כמו הבאר בערד, הוא היה בערך בקוטר של דלי.
כאשר מוט המקדח כבר היה כולו בתוך
הקידוח, חיברו מוט נוסף והמשיכו
לסובב ולהעמיק. וכך יום אחר יום, במשך
כמה שבועות,עד שהאדמה שהצטברה במקדח
הייתה רווית מים, אז ידעו שהגיעו לשכבה
הנכונה. בשלב זה הוציאו את המקדח והחדירו
לקידוח משאבה מיוחדת והחלו לשאוב שאיבת
ניסיון. חשוב היה לקודחים לדעת כמה מים
באר זו תוכל לספק. המים שפרצו מן
הקידוח גרמו שמחה רבה.
על כל העבודה הזאת יכולנו להשקיף ממרפסת
הכיתה,אך כמובן שלא הסתפקנו בכך
אלא ירדנו אל הקודחים בכל הזדמנות, מדי
פעם לקחנו דוגמאות מהאדמה שהמקדח העלה
מן המעמקים, ולמדנו על שכבות הקרקע
שמתחת לרגלינו.
לאחר שהתברר שהקדוח הצליח ואפשר לשאוב
כמות טובה של מים, בנו מעל הבאר בית משאבה,
והתקינו בו משאבה חשמלית, וחברו את הבאר
בצינורות אל מגדל המים , המגדל כבר היה מחובר
לבתים ולשדות,
עוד דבר מעניין שכדאי לשים לב אליו.
ודאי תבחינו שבית המשאבה בנוי כמו עמדה. וזה מפני שהבית היה מחוץ לגדר, באמצע
השדה, והיה חשש שאויב יפגע בו.
ומי שנכנס היום לקבוצת יבנה, יכול לראות
את בית המשאבה על יד משק הילדים, בכניסה לקיבוץ. מוקף עצים ובקושי מבחינים
בו. אבל אנחנו יודעים.
מסבא חגי (ברוכי) |
