משובות ילדים

משובות הילדים

גוגל:     שרה בן-אהרון עבדה קצת אצלנו. ואני זוכר   כשהיא הייתה מסדרת את המיטות. היינו זורקים אבנים על כל מיני מקומות, מנפצים שמשות, ככה בצחוק כזה. או שהיינו הולכים לשער והיינו מתנדנדים על השער. השער היה לו סיבוב של 180 מעלות והיינו נתלים על השער ועם השער ככה הלוך וחזור. עד שאיזה מבוגר היה רואה אותנו, מפליק לנו והיינו בורחים.

יסכה:   ילדים צריכים לשחק, מה לעשות.

גוגל:     כן, לא היו לנו הרבה משחקים. והיינו הולכים ללולים ורוכבים על עלובה. הייתה אתון אחת שקראו לה עלובה, היא הייתה עם עגלה, תמיד עם עגלה. והיינו רוכבים עליה עם העגלה. היא הייתה הולכת כל כך לאט, זה לא היה מסוכן. בשלב יותר מאוחר כשהייתה עגלה עם קרונית, כשהיו סיבובים, כשמגיעים לסיבוב אז אפשר לסובב את הפסים ולעבור לפסים אחרים.  היה כאילו קרוסלה כזאת. זה היה מביא ביצים למדגרה מהלולים, וכשהיו מגיעים לצומת שהיו צריכים לסובב אז היו צריכים להקפיד שהפסים יתאימו. אבל לא תמיד זה היה מכוון בסדר. והיינו עושים ספידים, קראו לזה ספידים. היינו שוכבים על הקרונית ועולים למעלה ואז עשינו ספיד, ובדרך כלל בצומת היינו מתהפכים עם העגלה. כבר היינו יודעים כשאנחנו מגיעים לצומת אנחנו צריכים לקפוץ כי אנחנו לא יודעים באיזה כיוון היא תתהפך. וכך היינו משחקים עם הקרונית הזאת.

            היו נדנדות גדולות. הייתה נדנדה ענקית שפעם שמעון אפרתי טיפס ונפל מגובה 5 מטר ושבר את עצם הבריח. היו שני נדנדות ועמודים לטיפוס באמצע. זה היה בין חדר האוכל לצריף השחור  . פעוטון גימל קראו לזה היה על יד הצריף. הייתה בריכה קטנה על הדשא.  היינו אז בכתה ג'. איך נקרא הצריף הזה? היה זה כמדומני הצריף השחור. על יד בית סוכנות.

יסכה:   מועדון ילדים.

גוגל:     לא מועדון ילדים. זה היה צריף שגרו בו ילדים. היינו אז בכתה ג'. עברנו לצריף השחור.