שני יריבים-שני ידידים
הכרתי אותם מן הצד השני של לוח השחמט, את וולטר ז"ל ואת מרטין ז"ל. אין לך הזדמנות טובה יותר להכיר את חברך מאשר תוך כדי משחק השח. לעמוד על אופיו אם עקשן הוא או רוגז אם נוח לבריות או קפדן. אם יש לו אמביציה בוערת כאש, אם נועז הוא ובעל דיון , ומעל לכל- אם הוא יודע להפסיד בכבוד!
וכמה היו שונים זה מזה, שני יריבים מושבעים אלה, שידידות גדולה נרקמה ביניהם, והרבה בזכות תחביבם המשותף.
מאז בואי ליבנה, לפני למעלה משלושים שנה, אני מכיר אותם. שחקתי אתם, שוחחתי אתם והתבוננתי בהם. ומי אם לא מרטין סיפק לי את הדיקט עליו ציירתי בעמל רב את לוח השחמט, שאני משתמש בו עד היום הזה.
וולטר
בשבילו משחק השח היה אירוע חברתי. אני זוכר איך היה משחק עם דב שטרן ז"ל בחדרם המשותף בלילות חורף ארוכים. ממש שחקני בית –קפה. עם הערות והערכות שנונות על מידת שפיותו של היריב, עם מסעי ראווה של הקרבות כלים מפולפלות שבעקבותיהן הצד המקריב דווקא היה סופג את המט, ועם כל האווירה המיוחדת של ה"קיביצרים" הצופים מן הצד, שלוקחים חלק פעיל בכל מה שמתרחש על הלוח.
אני זוכר מפגשים של שבת אחרי הצהריים, כאשר היינו משחקים שח, במקום מנוחת השבת. הייתי בא לחדרו והכל כבר מוכן: הלוח על השולחן, הכלים סדורים, הכוס ב"היכון" לקראת התה המסורתי וצלחת עם בוטנים. שני משחקים היינו משחקים, לא יותר, ואחר כך היינו משוחחים על העבודה, על המדגרה ועל דברים שברומו של עולם.
ולתחרויות-היה מופיע עם סיגר! היה מתמקם על הלוח האחרון, נינוח, מדובב את היריב בדברי נועם ובשלווה אולימפית היה מנהל את המשחק. הרבה פעמים היה מפסיד אבל לעתים היה מפתיע את היריב וזוכה. ג'נטלמן מושלם עם חוש ספורטיבי מפותח.
מרטין
בשבילו השח-מט היה עניין רציני, רציני מאוד! סוף סוף חבר נאמן בנבחרת יבנה, שהייתה נפגשת במסגרת הליגה הרשמית עם קבוצות צמרת של "אל על" רחובות, סעד ושאר המקומות.
מרטין לא היה מוותר על שום מפגש, אם בבית או אחרי נסיעה מייגעת. ויש להתכונן!
יש לעשות "שלפשטונדה" כדי להיות רענן אל תוך הלילה.
כי זאת לדעת: אדם שהשתתף בצעירותו באליפות הנוער של העיר ברלין יודע כי שח-מט
תחרותי הוא עניין רציני מאוד. אם אתה שואף קרבות אז בוודאי שאין להחמיץ שום משחק!
יש ללחום על כל כיוון ולתת הכול על מנת להכניע את היריב.
למפגש האחרון של שחקני הקבה"ד בקיץ החולף, הוא כבר לא נסע, הוא אמר לי בצער,
שמשחקי תחרות מרגשים אותו יותר מידי וזה לא טוב לבריאות.
אבל עד ימיו האחרונים נפגשנו למשחקים ידידותיים. מרטין ואני. ואם המצב היה קשה, היה
לוקח כדור על מנת להרגיע את הלב, ומשיב מלחמה, לא מוותר! העיקר לא להיכנע ,לא
ליריב ולא למחלה!
זו הייתה דרכם של שני הידידים, שני היריבים, וכשם שהקפידו בכל השנים הללו,
להיפגש באופן קבוע על-יד לוח השחמט, כך לא נפרדו גם במותם. ולא הספיק אחיו של ולטר ז"ל
להגיש את שעון השח שלו לידיד הנאמן, כי גם בשבילו הזמן עמד מלכת.
יהי זכרם ברוך!
שמעון תדהר מבית 7/5/1981
1
|
