קול
השבוע - ט אדר תש"ע (576)
חתונה דה-לה-טורה
גדליה
ועדה דיטור נכנסים בימים אלה לשנת ה- 70 (!) לנישואיהם. הם התחתנו בחודש מרץ של
שנת 1941 אצל משפחת בן-זמרה, ההורים של עדה, שהיו בגלות בפתח תקוה. לזוג נערכה
חתונה איטלקית, לפי כל כללי הטכס. בחדר הייחוד הגישו להם יונה צלויה, כמו שעשו
הרבה דורות באיטליה, וזה בהחלט היה תפריט עשיר יותר מהמזנון בחתונה עצמה, שכלל
עוגות מעשה בית וקצת שתייה.
עדה
וגדליה הכירו עוד מילדות. משפחתו של גדליה, משפחת דה-לה-טורה, וגם משפחת בן-זמרה
גרו בליבורנו, עיר הנמל האיטלקית. הקהילה היהודית היתה גדולה וחמה וכולם הכירו את
כולם. מאיר, אחיו של גדליה, למד באותה כיתה עם ג'ק, אחיה של עדה. אח אחר של גדליה,
סילביו, למד בתיכון עם שרה, אחותה של עדה וחיים, הקטן בבני דה-לה טורה למד עם עדה
באותה כיתה. אבא של עדה, ביקש מגדליה הצעיר, ללמד את בתו ציור ומתמטיקה, אבל שום
דבר לא התפתח אז בין המורה והתלמידה. בשנת 1938 מבינה משפחת בן-זמרה שבאיטליה אין
ליהודים עתיד. הדוצ'ה מוסוליני כורת ברית עם היטלר, וחוקי הגזע מתחילים גם
באיטליה. הם לוקחים את המשפחה ועוזבים לשוויץ, אך היעד הוא ארץ ישראל. אחרי כמעט
שנה בדרכים, הם מגיעים ומתיישבים בתל-אביב, קרוב לשפת הים, הרי הם באו מעיר נמל.
גדליה
הצעיר עדיין לומד באוניברסיטה בליבורנו הנדסת מכונות, והדרך לציון עוד ארוכה. אמנם
בקיץ 1937 הוא השתתף עם עוד הרבה צעירים יהודים בוועידה הציונית בפירנצה ונרשם
לעליה. אבל זה עוד רחוק. יש עוד שנה וחצי ללימודים ושירות בצבא, ציון תחכה. כעבור
שנה משבשת לו הברית הגרמנית-איטלקית את התוכניות והוא מחפש סרטיפיקט לארץ. דרך בן
משפחה העובד בהסתדרות הציונית הוא מצליח לקבל את המסמך המיוחל, ועולה על האניה
בדרכו לארץ. אחרי ההפלגה, האניה חוזרת לאיטליה בפקודת השלטונות. גדליה מתחבא באניה
שבוע נוסף, עד שהיא יוצאת שוב לדרכה ומגיעה לחוף המובטח. על הרציף בתל אביב מחכה
לו ג'ק, אחיה של עדה, ולוקח אותו לבית המשפחה, בפתח-תקווה.
גדליה
רוצה קיבוץ דתי ופניו לרודגס. "למה לרוץ" אומר לו ג'ק, סע קצת לטייל
בארץ ואחר כך תחליט. הטיול יפה, ים המלח נהדר, והארץ בתנופת בנייה והתיישבות. אחרי
הטיול מחליט גדליה להגיע לרודגס. כאן כמובן מחכה לו קבלת פנים ייקית, והוא נשלח
אחר כבוד לנקות את השירותים. לייקים יש הסבר: מי שמצליח לנקות את השירותים ונשאר,
מקומו אתנו. מי שנשבר בשירותים, אומרים לו שלום, אנחנו צריכים אנשים חזקים!
הצעיר
האיטלקי חורק שיניים ומנקה. המלחמה מגיעה גם לארץ ישראל ונתינים איטלקיים חייבים
להתייצב בתחנת המשטרה פעם בשבוע. כל יום ראשון, גדליה מנצל את היום, אחרי הביקור
במשטרה והוא מבקר את משפחת בן-זמרה וגם
הולך לים בתל אביב. מחברים על שפת הים הוא שומע על הכשרה איטלקית בגבעת ברנר והוא
רוצה ללכת לבקר אותם, אבל העברית שלו לא משהו ולכן הוא מציע לעדה להתלוות אליו, להיות
המתורגמנית שלו. אך בלבו תכנית קצת אחרת. הוא כבר בן 25, עדה בת 18, הוא אוהב
אותה. היא שקטה נבונה, יפה ובעלת מזג טוב. בדרך חזרה מהפגישה עם האיטלקים בגבעת
ברנר, הוא מדבר אליה. "אני רוצה להקים איתך משפחה" הוא אומר לה.
"אני כבר מבוגר וצריך לחשוב על העתיד". עדה מעבירה את הבקשה למוסדות
המשפחה, היא מתייעצת עם האחים והאחיות שלה. בעצם היא רצתה קיבוץ יותר דתי, של
תנועת הנוער עזרא. "נו, אומר אבא, העיקר קיבוץ דתי וחברה טובה, זה
כדאי". עדה נענית ומגיעה ליבנה. גם היא עוברת את מבחן הסמרטוט, קודם שוטפים
ורק בדרך יבנאית, ואחר כך מתקדמים, אבל לאט. בחודש מרץ 1941 היא עומדת תחת החופה
עם גדליה. בבית ההורים בפתח תקוה. ההורים גלו מתל-אביב בפקודת הממשלה התורכית,
שהגלתה את תושבי תל-אביב לפתח תקוה בגלל המלחמה. החתונה צנועה ביותר, האורחים אכלו
צ'יפס ובן הדוד מצלם תמונה אחת טובה למזכרת. את ירח הדבש עשו בשבועיים טיול בארץ.
בקיבוץ יבנה טיפלו באיטלקים בכפפות של משי, לא רצו להפסיד אותם, שחררו קצת את
החגורה. כשחזרו מהחופש כבר נכנסו גדליה ועדה לאוהל משפחה, יחד עם הפשפשים שהיו חברים
בקבוצת יבנה הרבה שנים.
עברו 69
שנים, לגדליה ועדה שבט שלם: מיכל, אריאל, אמנון, דן ויונתן. הקימו משפחות והפכו
לסבים וסבתות בעצמם. גדליה היום בן 95, אחיו כולם עדיין בחיים. מאיר בן 92 – חי
בנתניה, סילביו בן 90 – גר ברמת גן, חיים בן 89 – גר הכי קרוב לעיר נמל, במכמורת.
4 אחים מופלאים שמספרים סיפור של דור שלם. ילידי אירופה, בעלי מקצוע וחלוצים. גם
משפחת בן-זמרה עשתה חייל, שרה וברטי ז"ל התחתנו שנתיים אחריהם.
כל פעוט
יבנאי עבר בשנות ה- 50 אצל עדה בפעוטון. היא היתה מטפלת מובילה והפכה את הטיפול
בפעוטות למקצוע חשוב ומוערך. את הקלנועית של גדליה ועדה, העושה דרכה לחדר האוכל כל
יום בצהריים, קשה לפספס. לפעמים אפשר לפגוש אותם נחים על הספסל מול בית ארבע. מי
שמתעקש יכול לפגוש את גדליה בחשמליה, שם הוא עדיין מתקן כלים קטנים. עדה עדיין
יכולה ללמד אותנו פרק או שניים בגידול פעוטים ובהכנת דברי מתיקה. אנחנו שולחים להם
מכאן ברכת: המשיכו כך בבריאות טובה, יום נישואים שמח, המשיכו ליהנות מהשבט הגדול
והיפה שהקמתם עוד הרבה שנים בבריאות ובנחת.
ראיינה: רחלה
שנקר |
