חמשת הברושים
את אשר גור אריה כולם מכירים, הוא הגנן הראשי- המיתולוגי שלנו ומכיר כל פינה ופינה, כיוון שהוא עצמו שתל אותה. באחד הימים שהסתובבנו בקיבוץ
הוא סיפר לי על חמשת הברושים, פינה קסומה שהוא הולך לבקר בה מידי
פעם לראות מה שלום העצים. כשהולכים בשביל העולה לשדרה מכיוון ביתו
של אשר, דרך הבית של אלקה אביטל שהיום גרה בו משפחת תלם, בין הבית
לבין בית אורחים, ישנם חמישה ברושים שיוצרים מעגל, מי שמסתכל למעלה
רואה את ענפי הברושים הנעים אחד לקראת השני כאילו חוברים ידיים ויוצרים
עיגול מושלם. העצים מטופחים. גבוהים וזקופים, ומי שיושב מתחת לעץ
יורדת עליו שלוות אלוהים.
מה הסיפור של העצים הללו ואיך הגיעו לשם?
כך סיפר לי אשר אחרי שישבנו לנוח מתחת לעצים.
אחרי מלחמת יום כיפור, בה נפלו חמישה מטובי בנינו רצתה אלישבע פרלמן
ז"ל להנציח את בנה פינצ'ה הי"ד וחבריו בצורה מיוחדת, וחיפשה מה אפשר
לעשות. באחת הפעמים היא פגשה את אשר והעלתה את הרעיון, אולי משהו
בגן הנוי. אשר התלהב וחשב מה אפשר לעשות, כעבור כמה ימים הוא היה
צריך לעשב את החלקה ליד בית אורחים. בעדו רכון על ברכיו ומעשב עלה
פתאום רעיון והוא רץ לאלישבע ושניהם ביחד שתלו את חמשת הברושים.
אלישבע שהייתה אדם יצירתי מאוד חשבה על השתילה במעגל, ושניהם לקחו
את תחזוקת המקום ברצינות רבה.
אלישבע עדרה מסביב, ואשר עישב ושניהם דאגו למים והברושים צמחו לאט
לאט הלכו וזקפו קומה ועלו מעלה מעלה.
כשאתה עומד ומסתכל לשמיים אפשר לראות את קרני השמש הלכודים בין הענפים.
כשישבתי עם אשר ראיתי איך הוא מלטף אותם בעיניו, מסתכל עליהם כמו אב
הגאה בילדיו, כמה צמחו וגדלו והעמיקו שורשים.
לעניות דעתי זו תשובה הולמת לאויבנו. גדעתם חייהם של חמישה צעירים,
ניסיתם למחוק לנו את השורשים ואנחנו בתגובה נשתול וניטע ונעמיק שורשים
ונבנה חיים חדשים. הידיים השלובות של הברושים נותנות לנו את פינת החמד
והזיכרון הזאת.
לכו לבקר ואל תשכחו לשבת ולשלב יד ביד עם כל המשפחה, ממש כמו
הברושים של אשר ואלישבע ושל כולנו.
אגב, יש לנו ברוש נוסף שנטע אשר ביחד עם זלמן וחיה בן טובים על יד הבית
שלהם לזכרו של אריה הי"ד. כל חייה טיפלה חיה בעץ במסירות.
הפינה הבאה היא פינת ילדות . על הפינה הזאת מספרת שמרית גדיש.
בחזית גן ירוק ניצבה בריכת בטון , היא נראתה לי אז גדולה ממידותיה
המציאותיות ומימיה היו לי קרים מכפי שהיו באמת. הבריכה העלתה את קרנו
של הגן הירוק בעיני ילדי הגן אע"פ שגם ילדי גן כחול הורשו מידי פעם לטבול
בה. אני זוכרת שבצידה המערבי של הבריכה היה מעקה בטון לכל אורכה והיא
הייתה בנויה בשיפוע עולה כפי צידה המזרחי. בימים בהם התמזל מזלנו
והייתה שעת בריכה היינו יושבים בשורה ארוכה על המעקה ובהישמע הקריאה
"ים" מפי הגננת חנה הורן מיהרנו לקפוץ פנימה, ולמשמע הקריאה "יבשה"
היינו מזדרזים להתיישב שוב בשורה על מעקה הבטון.
בעקבות הזיכרון של שמרית התעוררה סקרנותי מי בנה את הבריכה ולמה.
פניתי למייק נעמן, שגם הוא היה ילד בגן הזה והוא סיפר שלמיטב זיכרונו
הדסה בוכאסטר אחראית לכך שהייתה שם בריכה , ובמקור היא הייתה
בריכת ברווזים להנאת ילדי הגן. אז אין מקרים בעולם שדווקא שמרית, הנכדה
של הדסה, זכרה את הבריכה הזאת שכילדה הותירה לה חוויה נעימה
מהילדות בגן.
13/11/2009 רחל שנקר |
