לקראת חנוכת המעבדה ערב פסח תשכ"ה 1965
בשעה שאני מתיישב לכתוב שורות אלו כבר ברור שכל תקוותי לגמור את העברת המעבדה עד פסח נגוזו. אומנם הוקמו הארונות בחדר האוספים והועבר הריהוט מן המעבדה הישנה, שהיה טעון העברה, אבל טרם נגמרה עבודת הצבעות ועל כן גם אין אפשרות להעביר את הציוד ולהכניסו לארונות. יש לקוות שזמן קצר אחרי הפסח אפשר יהיה להשלים את ההעברה. כרגע המצב מאוד קשה, כי כל הציוד ארוז, פרוש הדבר, שאי אפשר להשתמש בו. טוב מראה עיניים
אין צורך לתת תיאור של המעבדה בכתב, תינתן לכל החברים אפשרות לראות את הסידורים ואת הציוד מקרוב.
להשלמתו הסופית של חלק זה של המעבדה דרושים עוד שלושה דברים:
1) התקנת תריסולים לפני החלונות, כי כבר התברר שניצול השולחנות שנוצרו בין החלונות והמיועדים למאזניים, ניתן רק אחרי הרכבת התריסולים(בגלל קרני השמש),
2) ארון לאורך הקיר הצפוני של החדר הגדול. בינתיים העמדנו לאורך קיר זה את ארונות הפח שהכילו את הספרייה במבנים הישנים. ארונות אלו מונעים ניצול יעיל של המקום וזה חבל.
3) פינת חי בקרבת המעבדה.
חנוכת המעבדה החדשה מביאה אותי להרהר קצת על תפקידיה ומקומה בבית ספרנו.
אבל מקודם כמה מילים על ההיסטוריה שלה.
קצת היסטוריה
בעשר השנים הראשונות של בית ספרנו תפסו לימודי הטבע מקום צדדי למדי בתוכנית הלימודים, בעיקר בגלל חוסר כוחות מקצועיים. חסרון זה יורגש עוד יותר עם התוספות כיתות ההמשך. בסוף התש"י (1950) השתתפתי בקורס של 5 חודשים ללימודי הטבע מטעם עליית הנוער. ובתשי"ב (1952) נשלחתי להמשך השתלמותי בביולוגיה לאוניברסיטה בירושלים.(היום עוסקים בביה"ס כ-3 כוחות הוראה במקצועות הטבע)
בסוף שנת הלימודים תשי"ג נדרשתי להפסיק ולהתחיל להורות.
התחלתי את עבודתי אחרי השתלמות חלקית ובלי כל ציוד. קיבלתי "צריף בטונדה" ששימש עד אז כחדר לימוד לחברות נוער. הוכן ריהוט ל-12 תלמידים ונרכש הציוד הראשון.
הציוד והאוספים הלכו וגדלו משנה לשנה. כבר אחרי שנתיים התברר שהמקום צר מלהכיל את כל הרכוש. במיוחד התרבו האוספים, הודות לעזרת התלמידים וחברים העובדים בשדה.
הוסיפו צריפון קטן על יד המעבדה וקיבלתי צריף בטונדה שני, שהיה תפוס בחלקו על ידי חדר נשק.
באחד הימים פרצה דליקה והצריפון עלה באש. הנזק כוסה על ידי חברת ביטוח ובמקומו הוסיפו למעבדה צריף באותו אזור ששימש מועדון לאחת הכיתות.
במשך כל השנים עמדתי תחת לחץ של חוסר מקום ונאלצתי לפתח שיטות מיוחדות לניצול כל פינה וכל חור.
באותן השנים למדו אצלנו גם תלמידי הסמינר שבגבעת וושינגטון. הציוד גדל הודות לתקציב משותף וכמו כן האוספים.
המצב נעשה קשה יותר ויותר, לבסוף הוחלט להקים מעבדה בשיתוף עם גבעת וושינגטון.
סלע המחלוקת היה מיקום המעבדה.
כל אחד רצה שהמעבדה תקום אצלו.
הוכרע שהיא תקום אצלנו ביבנה.
הוכן חוזה ופחות או יותר הגיעו להסכמה בכל הנקודות. לרוע מזלנו בא פיחות הלירה והמזכירות החליטה להקפיא בינתיים את כל ההשקעות.
לסמינר שימשה החלטה זאת אמתלה לבטל את השותפות והתוכניות להקמת מעבדה משותפת נגנזו.
רצינו ואין זו אגדה
עברו שנים של נדנוד, כתיבת מאמרים ב"ידיעות יבנה" ותזכורות.
לבסוף הושגה החלטה עקרונית על סמך הצעה שחדר אוכל של הילדים יהווה חלק של הבניין שצריך לקום. התברר שחדר אוכל ילדים יחסוך רק 15.000 ל"י , ועל כן הוחלט לבנות בנין חדש. במקום המיועד לפי תוכנית בנין ערים.
לפני שנה , בערך בזמן הזה, התחילו בבניה ואחרי פסח אי"ה נוכל להתחיל וללמד בה. הדיחוי המתמיד איפשר לנו לברר את פרטי התוכנית במשך שנים רבות.
עבודה מוקדמת זאת נעשתה יחד עם גבעת וושינגטון ושדה אליהו.
מהסיורים המשותפים למדתי הרבה. רק ששניהם הקדימו אותנו בהקמת המעבדה ולזה היה גם יתרון: יכולנו ללמוד מניסיונם.
למעשה, התוכנית שלנו דומה מאוד לזו של שדה-אליהו. פנינו לאותו אדריכל, כי תכניתו הייתה הנראית ביותר.
מבחינת צורת הבניין הוא מצא פתרון נאה, אבל לא מצאתי בו רצון רב להתעמק בבעיות טכניות של הבניין והסידורים בו. כל שינוי או תיקון לעומת התוכנית של שדה אליהו נתקל בהתנגדות מצדו וגרר אחריו ויכוח ממושך.
יש לקוות שכל פרטי המבנה יעמדו בניסיון ויוכיחו את עצמם.
טרם ראיתי את סיכום הוצאות הבנייה, אבל יש לשער שיחד עם הריהוט והתריסול נתקרב
ל שישים אלף ל"י .
לא פעם אני שומע את השאלה, האם בי"ס קטן כמו שלנו יכול להרשות לעצמו השקעה מכובדת כזאת? לשאלה זאת משקל נוסף, כי במקרה של מעבדה וחדר טבע לא רק ההשקעות בבניין וריהוט קובעות, אלא גם הציוד הלימודי.
אינני מגזים אם אני משער שערך הציוד והאוספים שלנו מגיע כבר כיום לחצי ערך הבניין והריהוט. הציוד הנוכחי לא רק מאפשר לנו לבצע עם התלמידים את רוב הניסויים הנחוצים בכימיה ,בחקלאות ובביולוגיה, אלא מאפשר לנו גם לבצע בדיקות עבור המשק, אם נתבקש.
בתקופה הקרובה נצטרך להעביר את הדגש לרכישת ציוד לפיסיקה, כדי לאפשר לתלמידים לערוך בעצמם את הניסויים כמו בכימיה ובביולוגיה.
השתלבות בחברה המודרנית
לא הרכוש שבידינו הוא המצדיק את הקמת המעבדה, אלא המעמד שה"מדע" צריך לתפוס בחינוכנו. התקדמות המדע בדורנו היא כה עצומה, והשפעתה על הציוויליזציה והשקפת העולם של החברה המודרנית כה גדולה, שאין כל אפשרות להתחמק מהשפעה זו.
הכלים השכליים והם אשר אפשרו לו לפתח את השיטות המדעיות הם גם הדוחפים אותו להמשיך ולשכלל אותן.
השיטה המקובלת בחוגים דתיים מסוימים לא ללמד מקצועות הטבע, האם זאת פוליטיקה של בת יענה, המכניסה את ראשה בחול כדי לא לראות את האויב? ואפילו הצמצום המקובל בהוראת הטבע בבי"ס ממלכתיים דתיים, האם יש לו הצדקה?
ביום מן הימים כל אדם בא במגע עם דעות ותיאוריות המסבירות את עליונות המדע והשקפות מדעיות מול השקפת עולם דתית, המכירה בכוח עליון חוץ לשכלו של האדם.
מחובתנו להראות לחניכנו שאין ניגוד בין מדע ודת. שניהם נמצאים במישור שונה בלי צורך בהתנגשות ביניהם.
חוסר תשומת לב להתקדמות המדע ייצור טיפוס של אדם תמים בלתי מציאותי או יגרום ביום מן הימים להתפכחות ולהתרחקות מהשקפה דתית.
זאת ועוד, האם אנחנו כבעלי משק מתקדם ומפותח איננו מחויבים לתת לבנינו את הכלים הדרושים המאפשרים להם בעתיד להתקיים כראוי במקצועם?
הלא חשוב אם זה בחקלאות, במלאכה, בתעשייה ובשירותים.
כל ענף נהנה היום מהתקדמות טכנית, משימוש בחומרים חדישים, שניצולם הנכון והמלא דורש הבנה וידע.
המעבדה הוקמה- נדע לנצלה
המעבדה החדשה עם כל השכלולים שבה, מחייבת לחפש דרכים, ואולי גם שיטות חדישות יותר למלוא ניצולה. עד כה שיעורי המעבדה היוו יחידה נפרדת וניתנו בשעות אחה"צ או בערב.
עלינו לתת דעתנו לשאלה, אם לא רצוי ומועיל לשלב את שעות המעבדה למערכת השיעורים ועל ידי כך להצמיד את הניסויים המעשיים ללימוד התיאורטי.
העול הכספי שקיבלו על עצמם השותפות של כיתות ההמשך מחייב את המורים ואת התלמידים לעשות הכול כדי לשמור על רכוש יקר זה.
עכשיו קיימת האפשרות להגדיל את הציוד ואת האוספים, לשם כך דרושים הקצבת זמן ורצון לאסוף.
תופעה משמחת בזמן האחרון היא שבוגרי בית ספרנו, המרבים כיום לטייל, שמים לב יותר ויותר לחי ולצומח ומספקים לחדר הטבע חומר רב. ימשיכו הם ויבואו רבים אחרים ונזכה לזמנים שתלמידים לא יצטרכו לומר, " חבל שלא הקשבתי יותר בביה"ס". משה כהן---מופ |
