רב-שיח על בית הספר
עם "פרוץ" החופש הגדול כינסנו כמה הורים ומורים לשיחה על בית הספר. בשיחה השתתפו בניה נחליאל, חנה הראל, יהודית עוזרי, עמנואל ברוכי
מלכה מלר, ויוסי בן טולילה.
מסגרת מחנכת
יוסי-האם אתם חושבים שבית הספר הוא מסגרת מחנכת?
חנה-זה תלוי בכל מורה ומורה. יש מורה שיש לו השפעה חינוכית ויש שלא.
יהודית-השפעת בית הספר לא מורגשת בחינוך. לחברת הילדים יש השפעה גדולה יותר.
יוסי- מה לגבי קיום מצוות?
עמנואל- בתחום הזה משפיע בעיקר הבית.
בניה- ממה שנאמר עד כאן, התקבל הרושם שבית הספר לא מחנך.
אני רוצה לשאול את המורים היושבים איתנו, האם אתם חושבים שהילדים כן מקבלים חינוך בבית הספר?
יוסי- בדרך כלל, אני משתדל לקשר בין החומר הנלמד ובין דברים אקטואליים המעסיקים את הילד.
אני יוצא מהנחה, שלי יש ניסיון חיים יותר ממנו ואת הניסיון הזה אני מנסה להקנות,
עם הלקח שבצדו.
ילדים לא אוהבים הטפת מוסר, לכן אני משתדל לחנך אגב הלימוד או תוך בירור עניני
בשיחת כיתה.
מלכה-אני חושבת שמורה מחנך בעיקר על ידי דוגמה אישית.
ילד לא אוהב חובות ואחריות, אבל אם הוא רואה שהמחנך שלו מקפיד לבוא בזמן לשיעורים,
מכין את השיעורים כראוי ובכלל מתפקד כמו שצריך, זה משפיע.
הילד קולט הרבה ערכים חינוכיים גם דרך חומר הלימוד.
שיעורי היסטוריה ,למשל, ספוגים בערך שלנו לארץ ישראל. ניתוח דמות בשיעור תנך יוצרת איזושהי הזדהות אצל הילד, וכד'
תרבות למידה
יוסי-בית הספר כידוע, הוא המקום שהילדים אמורים לקבל בו ידיעות.
האם אתם, כהורים, מרגישים שהילד מקבל בבית הספר מטען של ידיעות? האם יש לו תרבות של למידה?
עמנואל-אם לשפוט לפי שיעורי הבית, אני חושב שכן.
שעורי הבית עוזרים בכיוון של יחס ללימוד ולפעמים אפילו נעשים ברצון על ידי הילד.
חנה- הילדים , כבר בגיל צעיר, הולכים לספריה כדי לחפש ספר שהם זקוקים לו לשיעורי הבית. אני חושבת שזה נהדר.
מלכה-אם לדבר הפעם כאם, אני חושבת שעד כיתה ו' יש תרבות למידה יש יחס הוגן ללימודים.
הילדים מכינים את השיעור בבית. אבל בחטיבת הביניים, הילדים נפגשים עם ילדים מקיבוצים אחרים ואז גם הגיל וגם הגיבוש החברתי משפיעים לרעה על ההכנה.
עימות משפחתי
יוסי-אם כבר דיברתם על שיעורי בית, רציתי לשאול, האם הם מהווים עניין לעימות בין הורים לילדים?
עמנואל- לפעמים מגיעים לעימות, אבל בדרך כלל אני אפילו נהנה לשבת עם הילדים להכין.
חנה-יש כיתות שקבלו מעט מאוד שיעורי בית, אבל במעט שקיבלו גילו התעניינות גדולה.
מלכה-מורה, אפילו שהוא הנותן את שיעורי הבית, נקלע לעתים קרובות למצב לא נעים.
יש לו תמיד עימות בתחילת שיעור עם הילדים שלא מכינים וזה מעכיר במקצת את האווירה בכיתה.
יוסי- הילדים טוענים שההורים מטיפים להם שילמדו, בעוד שההורים בעצמם לא היו שונים
(כשהיו ילדים) ביחסם ללימודים.
בניה-ההורה לא מציג את עצמו כך כשהיה ילד, הוא תמיד למד.
דווקא בנושא של יחס ללימודים, לא שמעתי תלונה מפי ילדים. בתחומים אחרים כן שמעתי. כמו למשל בפריצה למטבח או למחסן, אבל גם כך, יש לי את כל הזכות לומר לילד שיהיה בסדר, כמו שבנו היתרו, כשהיינו ילדים.
עמנואל-אני אומר לילדים שלא למדתי ויחד עם זאת מעודד אותם ללמוד.
כשילד מראה לי תעודה, אני מסוגל לומר לו שהיא יותר טובה מזאת שאני קיבלתי, ולמרות זאת אני מצפה שיחזק את המקצועות החלשים.
מעורבות ההורים
יוסי- המציאות כיום היא שההורים מגיעים לבית הספר, בממוצע, שלוש פעמים בשנה-בערבי הורים ובמסיבת סיום.
האם אתם מרגישים שיש צורך ביותר מעורבות מצד ההורים בנעשה בבית הספר?
חנה-בכיתות הנמוכות יש רצון ונכונות מצד המורים, שהורים יבואו אפילו לשיעורים עצמם.
אבל ככלל, יחס והתעניינות קיימים תמיד אצל הורים שאכפת להם.
יהודית-לפני שנתיים בסיום של שנת הלימודים, ההורים הוזמנו לשיעורים עם הילדים.
ההורים והילדים חולקו לקבוצות, וכל קבוצה קבלה משימה, זה היה מצויר, אני חושבת שצריך לעשות עוד מבצעים כאלה ולא רק בסוף השנה.
בניה-ייתכן וזה קשור בצורת החיים שלנו. לא שיש אדישות ביחס לחינוך דווקא,
אלא שכל אחד יוצא מנקודת הנחה שהשני עושה את עבודתו נאמנה.
כמו שאני לא הולך לענף אחר ובודק מקרוב, האם העבודה נעשית בו כראוי.
אולי כן היינו צריכים להתעניין יותר, אולי זאת קצת בטלנות מצדנו,
סוף סוף מדובר בילדינו. כדי לשפר את המצב המורים צריכים בתחילת השנה, לאסוף את ההורים המעוניינים בכך ולהציג בפניהם את מה שילמדו. כך תהיה הזדהות.
בעיית המוטיבציה
יוסי- אחת הבעיות שיש לבית הספר היא שהילדים לא אוהבים ללמוד.
אתם שבפניכם הילדים גלויים יותר, אולי אתם יכולים להתחקות אחר הסיבות לדבר?
עמנואל- אני חושב שזה נובע מכך שילדים לא אוהבים להתאמץ.
בניה-האם לך, מלכה, יש הרגשה שהילדים לא אוהבים ללמוד?
מלכה- בכיתות הנמוכות יש שינוי עצום בתדמית של בית הספר.
ילדים יותר נהנים, יש פחות שיעורי בית ויותר פעילות בשיעור.
יש יחסים טובים בין מורים לתלמידים. בחטיבת הביניים,
הגיל הוא גיל של התמרדות ולכן יש יותר התנגדות ללימודים.
בגיל זה אוהבים לבוא לבית הספר בשביל להיות עם החברה
ולא בשביל ללמוד. כיום פחות תלמידים מסיימים את ביה"ס עם הרגשה שזה "סיוט"
יהודית-ייתכן שבחטיבה היו צריכים לתת יותר שיעורי בחירה. יותר מגוון של מקצועות.
יוסי-כבית ספר דתי אנחנו נותנים משקל יתר למקצועות היהדות וזה מגביל את האפשרות לגוון.
יהודית- אז אולי היו צריכים להגיע לייתר פעילות במקצועות הקיימים.
בניה-יכול להיות שהילדים לא אוהבים ללמוד בגלל המאמץ השכלי הנדרש מהם?
מלכה-להיפך, הילד אוהב להתמודד עם בעיות הדורשות מחשבה.
הבעיה היא שבית הספר לפעמים מחניק את החשיבה העצמית.
עמנואל- בעבודה יש אתגר. הילדים אוהבים לעבוד בענפים, כמו המבוגרים, יש את מי לחקות, אבל בלימודים לא כל כך.
יהודית-גם בענייני קיום מצוות זה כך. אין בבית הספר דוגמא אישית בשטח הדת
שאותה אפשר לחקות.
כלים ללמידה
בניה-האם ביה"ס מצליח ושואף ללמד את הילדים ללמוד? באיזו מידה, ביה"ס
נותן כלים ללמידה עצמית?
יהודית- עד כמה שאני מתרשמת, הילדים כן מקבלים כלים, שלומית למשל, הלכה לספרייה ואספה את כל הספרים שהיא צריכה לדרשת בת-המצווה.
מלכה-בית הספר מצליח בהקניית כלים, אבל לא מצליח בהקניית רצון ללמוד.
יוסי-הדגש בלימוד הוא לא על הזכירה של החומר הנלמד (תלמיד ממוצע שוכח אחרי יום אחד בלבד
70% מהחומר שלמד ואחרי שבוע 90%) אלא על ההבנה והטיפול בו.
רשמה : שרה בלנקשטיין
מבית 7/1978
|
